כיצד מהנדס מערכת יכול לקשר ולנהל את מפרט דרישות המערכת מתוך סביבת הפיתוח?
שיטת פיתוח חדשה של חברת MathWorks מאפשרת למהנדסי מערכת לחבר בין מפרט הדרישות, המודל המערכתי, וסביבת הבדיקות של האבטיפוס.
את רוב מהנדסי מערכות תקשורת, מכ"מ ול"א מטרידות אחת או יותר מהשאלות הבאות:
- איך אוכל לבחון במהירות מספר רעיונות וארכיטקטורות, ולוודא שבחרתי בטובה מביניהן?
- איך אוכל לוודא שהתכן עונה לדרישות המערכת בכל רגע בתהליך הפיתוח?
- איך התכן יתמודד עם שינוי פתאומי בדרישות המערכת?
מה שגורם לשאלות המטרידות האלו לצוץ מלכתחילה, הוא תהליך הפיתוח עצמו:
כאשר מהנדס המערכת לא יכול לבנות את הארכיטקטורה בסביבת הפיתוח של המודל המערכתי – נוצר נתק בין הארכיטקטורה למודל המערכתי – מה שמונע בחינה מהירה של ארכיטקטורות חלופיות ותרחישי "מה אם?…".
כאשר דרישות המערכת מתוקשרות לצוות הפיתוח באופן ידני, דרך מסמך דרישות – נוצר נתק בין הנדסת המערכת לצוות הפיתוח – מה שמונע בדיקת היענות מהירה של התכן לדרישות המערכת.
וכאשר קוד המוצר נכתב בצורה ידנית מתוך אינטרפרטציה של האלגוריתם המקורי – נוצר נתק בין הקוד למודל המערכתי – מה שמונע היענות מהירה לשינוי פתאומי בדרישות המערכת.
לכן, חברת MathWorks בנתה שיטת פיתוח המשתלבת עם גישת הנדסת מערכת מבוססת מודל (Model Based System Engineering), גישה המחברת בין מפרט הדרישות, המודל המערכתי, והקוד.
לאחרונה כתבתי מאמר טכני המסביר על שיטת פיתוח זו, הפותרת את שלוש השאלות הנ"ל, ומאפשרת לבחון התאמה ממפרט הדרישות ההתחלתי – ועד המוצר הסופי – באופן ישיר.
>> לחצו לקריאת המאמר
